חיכיתי לזה 35 שנה…
התוכנית היתה פשוטה: לקחת את האשה איתי לסוף שבוע בצימר ברמת הגולן, לנווט
ביום שישי אחר הצהרים בתחרות הניווט הארצית האחרונה של הליגה השנתית ביער
אודם שברמת הגולן, לטייל קצת… ובשבת לנהל את שלשות השליחים של המועדון
ולהשתתף בתחרות השליחים הבין מועדונית באותו יער.
היער הקשה ביותר בארץ מבחינה ניווטית
יערות קק"ל הרגילים מלאים בשבילים, דרכים ופסי אש בין עצי האורן הגבוהים
שבדרך כלל מכחידים את כל הצמחיה מתחת להם. לעומתם ביער אודם, שהוא שריד
ליער טבעי שכיסה את רוב רמת הגולן, יש רק דרך ראשית אחת לאורכו. השבילים
המעטים מאוד צרים, אינם בולטים בשטח ולא מסומנים במפה. על הקרקע יש אבנים
רבות שמקשות על הריצה. הצמחיה מורכבת מעצי אלון נמוכים אשר נטועים על גבי
ערימות וגדרות של אבנים סביב ל"חצרות" (קרחות יער) קטנות פתוחות. הצרה
הגדולה ביותר היא המראה: החצרות לא אחידות אולם הן דומות זו לזו וכדי להבדיל
ביניהן חייבים להבחין טוב בפרטים הקטנים בצורה או בתכולה השונים רק בקצת זה
מזה. המפה ששרטט דן צ'יזיק מאוד מדוייקת ומראה את ההבדלים האלה.
המשמעות היא שאתה חייב לנווט היטב בתוך השטח כי אם לרגע תאבד את
"האחיזה" בהשוואה המתמדת בין המפה והשטח, פשוט תלך לאיבוד ויהיה לך קשה
ל"התמצא מחדש". זה קרה לי באחת משתי התחרויות שהיו ביער אודם בשנה
שעברה ונאלצתי לפרוש ממנה.
בדרך לסוף שבוע של ניווטים
האשה אמרה: לא יכולה, הקטן חוזר מהצבא. אחד אחד שמעתי מחברי המועדון
שלא יגיעו לסוף השבוע או שמכל מיני אילוצים יגיעו רק ליום ו' ויחזרו בו ביום.
לא פלא, המרחק מהאתר ענק – אנחנו המועדון הדרומי בארץ. במקום שלשה של
צעירים וכמה שלשות של בוגרים הצטמצמנו לכמעט שתי שלשות של בוגרים.
החלטתי לנסוע בשישי עם שלמה רז ולחזור איתו ואיך שהוא למצוא או לארגן רכב
לשבת. פרסמתי שאילתה לקבלת טרמפ בשבת מהמרכז ויובל ברג שבטעות חשב
שמדובר על מתן טרמפ בשישי, חזר אליי בשישי בבוקר קיבל את הטרמפ משלמה
והציע שאלון יחד עם חברי מועדון טכניון כרמל בח'אן עין זיוון. זה אפילו לא בתוך
הקיבוץ אלא חור אמיתי ממש קרוב לגבול עם סוריה. מחנה משקיפי האו"ם נמצא
במרחק כמה מאות מטר וקונייטרה מאחוריו.
התחרות האחרונה של ליגת הניווט האישית 2013
ב-1500 בצהרי יום שישי הגענו לאתר הכינוס. הזזנו כמה סלעים ויש חנייה. שלמה
רז שהיה אמור להשתתף למחרת כחבר בשלשת הנווטים הבכירה של המועדון עם
ישראל קורנברג ואלכסנדר זלצמן מפליא לרוץ ולנווט וקובע את הזמן הטוב ביותר
במסלול הקצר+ כשעבר 4.4 ק"מ תוך 41:12 ד'.
"אולי בכל זאת תישאר גם לשליחים?" הצעתי לו. שלמה כמעט התפתה אך מסיבות
משפחתיות הוא נאלץ לוותר. ישראל גם עשה את המקסימום מבחינתו והיה הראשון
בין בני ה-60+ בזמן מעולה של 43:03 ד' למרחק זהה. סשה שעדיין רשום בין בני
ה-45 ומעלה זכה במקום השני כשעבר 5.6 ק"מ בזמן של 52:40 ד'. וגם לי הלך לא
רע – בזוכרי איך איבדתי את דרכי בשנה שעברה – הפעם הקפדתי על כל "חצר"
ווידאתי שמה שאני רואה במפה תואם לשטח. חזיר הבר הענק שחתך כמה עשרות
מטרים לפניי את המסלול בין תחנה 2 לתחנה 3 לא היה מסומן במפה, אבל השיטה
הוכיחה את עצמה: 5.6 ק"מ בזמן של 1:04:18 ש'. הפרש של 14 דקות בלבד מעוזי
אבנר שהיה הראשון במסלול. רק מקום 11 בקטגוריה, אבל התוצאה האיכותית ביותר
שלי השנה מבחינת ניקוד ואם אני מבין נכון את הסטטיסטיקה בתוכנת הלאפ-קומבט
הייתי ה"שעון השווייצרי" של המסלול להפעם עם יחס טעויות של 6.4% בלבד.
אליפות ניווט השליחים הבין מועדונית
מכיוון ששלמה נשאר בבית, נבחרת הסניורים של המועדון שהיא השלשה היחידה
המלאה שהיתה לנו הורכבה הפעם מישראל קורנברג, חן נירן ואלכסנדר זלצמן.
סשה התעקש לרוץ שלישי ולישראל לא היה אכפת לזנק עם ההמון. לדרך יוצאות
כעשרים שלשות של ותיקים – כרגיל הקטגוריה העמוסה מכולן. באווירת החג הרועשת
סביבנו "אף אחד לא ספר אותנו". תדריך של זיו, השלמת סיכות ביטחון לכולם
ומתחילים…
חיכיתי בתחנת הקהל וראיתי את דוידי סגל מופיע, ממשיך בביטחון וחוזר אחרי כמה
דקות אליה. בינתיים הופיעו גם עמית ויינר, פאבל יופה ועוד נווטים ממועדונים אחרים.
ישראל נצפה ביניהם במיקום לא רע. לפי זיו המתדרך יש בין 10-15 ד' עד שהנווטים
מגיעים לישורת האחרונה מתחנה מאה לנק' ההחלפה. הנערים הראשונים מגיעים
לקול תרועות הקהל והכרוז ומבצעים החלפה.
עמית ופאבל עוברים את תחנה מאה…
ודוהרים ראש בראש אל מסלול ההחלפה, שם ממתינים להם דימיטרי פרצ'ונוק ועוזי
אבנר שיוצאים לדרך. דוידי סגל מדדה מהר אל תחנה מאה וממנה לאט (יחסית אליו)
אל איזור ההחלפה ודני וולשטיין ממועדונו יוצא למסלול. עוד דקה ויוסי שקד ורן שמאי
מופיעים בתחנה 100 ושועטים לאיזור ההחלפה. לא שמתי לב למי מסרו את המפות
כי חצי דקה אחריהם מגיח ישראל, מנקב את 100 ומעביר לי את המפה שלי.
יוצא לדרך …
ריצה מהירה למשולש. מה זה 1? קוד=58 קבוצת עצים. כיוון כללי דרום מזרח
וירידה – הכי קל להיסחף, אבל נאמן לאסטרטגיית הזהירות אני יורד לקצה ה"חצר"
הראשונה, משתחל שמאלה דרך גדרת אבנים לחצר עם עץ, ממשיך דרך שטח סבוך
ומשתמש בקרחת שצורתה כמו האות ל' כדי לצאת מראשו של ה-ל' בין סבכים. השטח
מקשה על ההחלטות אבל עם המצפן וגדר אלכסונית מימין אני מגיע לקרחת הנכונה
שבה קבוצת העצים. תחנה – בודק מספר: 58? יש.
מה עכשיו? ב-2 הקוד הוא 49 – עוד קבוצת עצים. ממשיך לרדת דרום מזרחה
ועובר ליד מפגש גדרות אבן כדי להתחבר לשטח פתוח די גדול שמאפשר לרוץ על
שוליו באותו קו גובה. הנה 2. בודק המספר… נכון. משם עלייה מתונה ל-3.
נקודת משבר
עד עכשיו הדרך היתה בירידה או בעלייה מתונה, התחנה הרביעית כבר מחייבת
טיפוס של 8 קווי גובה והמרחק יותר גדול מהקטעים הקודמים. אסטרטגיית הזהירות
מקבלת הצדקה מחוסר היכולת לרוץ מהר בעלייה. אני מאמת לפי מספר "חצרות",
קצה של גדר מאובחנת וחורבה ברורה. רגע, מה אני בעצם מחפש? גם חורבה.
הקוד = 31. מאתר קרחת מוארכת שמוליכה אותי ל"חצר" של החורבה. הנה ה
חורבה גדולה וברורה מול העיניים ויש בה אפילו איזה נווטת, אבל איפה המנסרה?
מתחיל להקיף ימינה ושמאלה. בתיאור לא כתוב מאיזה צד. לא מוצא. בהבזקה
של רגע עולה על החורבה ומטייל על הקירות. עכשיו ממש ברור שאין כאן תחנה.
אבל רגע מה זה שם דרומה בין העצים? עוד חירבה! מציץ במפה ומבין: שרפתי פה
לפחות דקה מיותרת – מכה מורלית. אני יורד ורץ לשם. יש תחנה. שלי? כן!
אל התחנות הבאות
התחנה החמישית נמצאת בערך על אותו קו גובה וזה כלי עזר לשמור על הכיוון.
בודק התאמת "חצרות" בשטח לתחזית לפי המפה ורואה מרחוק חולצה אדומה.
יכול להיות שזה דני וולשטיין שיצא 2 דקות לפניי? מה, יש לו אותו מסלול? כי לא
נראה שהוא בכיוון שלי. מחליט להתעלם ומאתר את ה"חצר" הנכונה. דני מגיע
שניות לפניי אל התחנה ולפי הרעש אנו ממהרים אל תחנת הקהל – בעלייה…
ישראל כבר מחכה בישיבה כמה מטר לפני תחנת הקהל ואומר אתה במקום טוב.
שוב מנקב כמה שניות אחרי דני ועכשיו ריצה בזווית חדה צפון מערבה ובירידה.
הזווית של דני אחרת – אולי יש כאן פיצול מסלולים והוא לא בדרך לאותה תחנה?
אני מנווט לפי מצפן ל"חצר" ברורה עם עצים גדולים. חותך גדר כפולה ועוד 2 חצרות
ורואה מרחוק את דני מנקב תחנה במקום שבו צריכה להיות התחנה השביעית שלי.
אז הוא כן במסלול שלי והוא רץ מהר!
דו קרב ניווטי
בזווית העין בודק את הכיוון של דני שמקדים אותי בעשרות מטרים ומחליט להתעלם,
כדי לוודא בדיוק איפה אני במפה כל הזמן. התחנה השמינית נמצאת בירידה ואחרי
"חצר" ברורה מתחיל קטע של הרבה לבן וקרחות פחות ברורות אם רצים בדיוק על
קו הכיוון. אני מנווט אל "חצר" מרובעת ברורה מימין לקו ההתקדמות כדי להקטין את
אי הוודאות בשטח הלבן וחותך חזרה אל הכיוון. יש שם חולצה אדומה ואכן גל האבנים
הצפוי לידה. אני לא מוותר על בדיקת המספר: 56? נכון.
מכאן צריך לעלות לכיוון מזרח-צפון-מזרח. אני רואה שדני רץ בכיוון צפון, בודק שוב
במצפן ומניח שהוא טועה. זאת ההזדמנות שלי. ממהר ככל שאני יכול בעלייה – חצי
רץ חצי הולך. השטח לא לגמרי ברור אבל הולך ו"נפתח" – יותר עצים בודדים וקבוצות
קטנות של עצים. מרחוק מספר תלוליות ולדעתי תחנה 9 צריכה להיות על תלולית.
אני מאתר תחנה בין תלולית לעץ. מספר? זה לא הקוד שלי! או-קיי להרגע, מה עוד
יכול להתאים? כמה עשרות מטרים ונראים מעין קווי תלולית שמתאימים לאיזור של
התחנה. מתקדם והנה תחנה בצידה של תלולית די גדולה. שלי? כן. דני באיזור? לא,
נפלא יש סיכוי לעבור אותו.
תחנה 10 לא רחוקה אבל בעלייה. אני באמת משתדל למהר אבל בלי לוותר על האיפוס
לפי עצים בודדים ותלולית בדרך. מגיע וגם דני מגיע – הוא רץ הרבה יותר מהר ממני
וסגר את הפער.
תחנות 10 -> 11 -> 100
אני שם לב שיש מין שטח פתוח ארוך שבסופו קרחת שמוליכה אל תחנה 11 מהצד
המזרחי הרחוק של קו הכיוון במפה. לכן אני מחליט "לשלם" בקצת יותר דרך ולקבל
וודאות ניווטית. איפה דני? צמוד יותר לקו הכיוון הישר. עובר שני עצים גדולים והנה
הקרחת המוליכה. רווח פחות צפוי היה שהריצה היתה נוחה יחסית. מגיע לפני דני
וממשיך דרומה, חותך את קו היער הראשון ובשטח הפתוח דני עוקף אותי, מנקב
את 100 ומשיג אותי בכמה שניות. באוזניים חודר קולו של זיו: "בתחרות על המקום
השני מועדון לב השרון מקדים את ראשון לציון". המקום השני? וואו יש סיכוי טוב
לפודיום. עוד קצת אדרנלין ואני תולש את המפה של סשה זלצמן ומוסר לו אותה.
הוא טס. עוד כמה צעדים ואני ממלמל את מספרי בתחנת המחשב בסיום.
איפה סשה ואיפה כולם?
עכשיו אפשר לנשום, לשתות ולאכול עגבניה. מתברר שעוזי אבנר שהיה השני
בשלישיית הגליל המהירה נעלם בשטח ולכן אנחנו ולב השרון בתחרות ראש בראש
על המקום השני-שלישי. אני סומך על סשה שירוץ מהר וישיג את עזרא ברקאי, גם
אם עזרא קיבל כמה שניות יתרון.
מי כעת במקום הראשון? עמית ויינר ודימיטרי פרצ'ונוק בשלשה הבכירה של מודיעין
צברו יתרון גדול עלינו והנווט המסיים שלהם איתן עמיעז "יצא לפני הרבה זמן".
בדיעבד התברר שהיתרון היה של כעשר דקות.
עוברות כמה דקות, עוזי מגיע במיקום רביעי וג'ים פריש-פלס יוצא נחוש לדרך, קצת
אחריו מופיע צפריר מינצר ממועדון יזרעאל ומשלח את אביחי ביאר המסיים שלהם…
שתי השלשות הראשונות של הנערים מיזרעאל מסיימות לקול תרועת הכרוז. שעה
וחצי מההזנקה ועוד מספר דקות וגם השלשות הראשונות של המסלול הפתוח ושל
הנשים מסיימות. אני נותן לאיתי מנור שסיים ראשון לשתות וישראל הולך לתחנת
הקהל לעודד את זלצמן. עוד כמה דקות ו…
סשה מופיע בדרך ל-100
מנקב, רץ במהירות ומגיע לתחנת הסיום. הכרוז מכריז בקול גדול על מהפך
בקטגוריית הותיקים! הראשונים ראשונים! ישראל מגיע מתחנת הקהל אחרי סשה
"הוא רץ כל כך מהר שלא ראיתי אותו שם". עם השלמת ריצתו המבריקה של זלצמן,
הזמן המאוחד של השלשה היה 1:41:01 ש'. זכינו לניצחון והאושר גדול. כמעט שתי
דקות עוברות לפני שאיתן מופיע ומסיים במקום השני. גם התברבר וגם נפל. עוד קצת
ואביחי ביאר מדהים ומוליך את שלישייתו למקום השלישי.
לראשונה במקום הראשון
כבר 35 שנים שאני מנווט. התחלתי להשתתף בניווטים אצל שמואל גורן בעקבות אחי
טל והצטרפתי לאיגוד בתחלת דרכו. מאז זכיתי במקומות שני או שלישי בשלוש תחרויות
"רציניות", אבל במקום הראשון מעולם לא הייתי. תודה לסשה וישראל חבריי לשלשה,
תודה לכל המברכים, תודה לרן בלגלי שצילם ותודה לשלמה רז שלא הגיע… חן נירן |
