כשהמוזה מבקרת…
האם בכל קופירייטר חבוי משורר?
אי-שם בעברי רכשתי ספר בשם המשונה "יום השנה לסלט" מאת מאצ’י טאווארה היפנית בתרגום יעקב רז. אני ממליץ עליו בחום (ובעיקר בקור). הספר נתן לי השראה להנציח רגעים מיוחדים בקטעי שיר גם אם לא שמרתי על צורת הטנקה היפנית המסורתית.
רגעים אלה קשורים אצלי לנשים שחלפו או נשארו בחיי – ללא ספק החידות האמיתיות. יש מי שתזהה את הרגע או שקיבלה בזמנה את השיר – אבל לא אקשרם כאן לנמענות כי הזיכרון והחוויה יכולים להיות של כולם. בחרתי מדגם חלקי מהסלט שלי:
צחוקה של הסנונית
האם זו הקשת שלה חיכית?
או בדרכי אלייך
כששלחתי סנונית?
הן עפו. אני באתי.
ואת היית…
לקחתי אותך לקפרי
מלמטה הסלע נראה ענקי
מלמעלה קטן…
ממרומיו של האי.
והמערה הכחולה מחכה
אם תיכנסי איתי?
חמציצים
האם אכלת אי פעם חמציצים?
זיכרון ילדות נעור בי
בפה מלא שאלתי אותך
ופרחים אדומים בראשי העצים
מזכירים את שלך…
סביבונו של הלב
מסתובב מסתובב
סביבונו של הלב
מפגישה לדחיה
היכרות אל כאב
מי תרצה? מי תיקח?
מי תמצא את החן?
בעיניי? בעיניה?
הרי הכל יתכן…
ביד השמונה
בחושך, בקור
עלינו ירדנו מקווה ודקדוק
ספסל אוהבים וכובע שחור
מתקנים עתיקים
חיוך וחיבוק
אחרי ש…
הופעת בדמותה של אחרת.
קסם מוזר על הגלבוע
אני תמיד מזכירה מישהי
היא אמרה.
כל כך דומה שזה כואב…
מיניאטורה
אהובתי שאי תודה על
שן לבנה בחיוך כה מקסים.
מסביב שיערך שחור וחלק
ומתחת לאף חוש הומור מעוצב
וידיים לוטפות רק אותי.
לאחר בקשה מפורשת מהמוזיקאי דולב נירן (כן , יש קשר) הולחנו 3 מהשירים
חמציצים, סביבונו של הלב וקפרי ואפילו בוצעו במסיבת יום ההולדת שלי
ע"י איתי ניב מילנבך בליווי של דולב בגיטרה.